תולדות חיים
צבי נולד בירושלים ב-1927.
אחרי סיום לימודיו בגמנסיה העברית "רחביה" (1945) התגייס לפלמ"ח ובמסגרתו שירת בקיבוץ אפיקים, שם רכש נסיון חקלאי; היה גם בין מייסדי קיבוץ חצרים.
את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטה העברית וב-1954 קיבל את התואר מוסמך למדעי החקלאות (עבודת הגמר שלו עסקה בשיטות איחסון בצל).
הישגים מדעיים
ב-1954 התקבל צבי מיטשניק כחוקר במחלקה לירקות (בניהול ד"ר ישראל סלומניצקי), במכון לגידולי שדה וגן שבתחנה לחקר החקלאות (לימים, מינהל המחקר החקלאי).
עבודתו התמקדה בנושאי אגרוטכניקה, פיסיולוגיה והשבחה של צמחי בצל הגינה ושום הגינה, ונועדה להגיע לאספקה מקומית לאורך כל השנה, וכן לתעשיית הייבוש ולייצוא.
בין הישגיו בגידול הבצל יש למנות קביעת ממשק הדישון האופטימלי ושיפור שיטת איחסון הבצלים. חשובות במיוחד תוצאות עבודתו בהשבחת זני בצל אשר נרשמו במועצה לזכויות מטפחים: תחילה, עם ד"ר סלומניצקי, השביחו את הזן "אביב", ובהמשך שוחרר הזן "אורי" המצטיין בבכירותו (וזיכה את צבי מיטשניק בפרס "הזרע" לשנת 1972). הזן "אורי" איפשר לקבל בצל יבש לפני פסח ומהווה עדיין, כשלושים שנה מאז שיחרורו, הבצל הבכיר בשוקי בישראל. ב-1984 שוחררו עוד שני זנים "ניצן" ו"ערמוני" (בכירים ומאופיינים בחיי מדף ארוכים), ובהמשך יצאו הזן "דאתיאל" (בכיר מאד ומניב יבול זרעים גבוה) והזן "בר-נר" (המבשיל בסתיו).
ב-1981 הוענק לצבי מיטשניק תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית עבור מחקר בנושא "בקרה סביבתית והורמונלית של צמח השום התרבותי".
בנושא השום פעל צבי להרחבת מגוון הזנים והקים אוסף של זני שום תרבותיים ומיני בר. מתוך זני האוסף שוחרר ב-1971 הזן "לביניה" המצטיין בפוריותו ובגודל שננותיו; הזן, המוכר בציבור בשם "שני", הוא עדיין זן השום העיקרי המגודל בארץ. עבודה משותפת עם חוקרי המכון להגנת הצומח, פרופ' עלי כהן וד"ר שלמה כהן, הניבה את הזן "פרנקון" , העמיד לנמטודות הפקעת והגבעול המסוכנות ונקי ממספר מחלות וירוס.
הוא כתב את הפרקים על גידול הבצל והשום באינציקלופדיה לחקלאות (1972).
הפרישה לגמלאות
ד"ר צבי מיטשניק פרש לגימלאות ב-1992, אך המשיך לעסוק בהתנדבות בבדיקת בעיות מורפולוגיות של צמחי שום ובקיום זני בצל מטיפוחו.
נפטר בשנת 2022.