צמחים מטפסים הפורחים בקיץ

סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי

צמח מטפס הוא אתגר למגדל: מצד אחד אנחנו מנסים לתחום אותו כדי שלא ישתלט על סביבתו ומצד שני כדאי לתת לו מרחב כדי שנהנה מהפוטנציאל. וכזה יש בשפע, במיוחד בכאלה הפורחים בקיץ

לצמחים הפורחים בקיץ יש חשיבות רבה באקלים שלנו. הקיץ בארץ חם, יבש וארוך, מרבית צמחי הבר יבשו ופריחה של צמחי נוי בעונה זו בולטת במיוחד. בין פורחי הקיץ, יש ייצוג מכובד לצמחים המטפסים.

צמחים אלו הם אהבה ראשונה שלי, אולי בגלל האתגר לחיות איתם בפשרה. למטפסים יש נטייה להשתלט ואנחנו מנסים מחד לשמור על הטריטוריה שלהם ומאידך לתת להם מרחב כדי שנהנה מהפוטנציאל. בקטגוריה צמחים מטפסים אנו כוללים את כל הצמחים שיש להם אברי טיפוס, או שהם נכרכים או נשענים. מרבית המטפסים שייכים לקבוצת הנכרכים, כלומר הצימוח הצעיר נכרך סביב המארח.

עובדה מעניינת: בחצי כדור הארץ הצפוני, כל המטפסים נכרכים נגד כיוון השעון, בעוד אותם המינים כאשר הם גדלים בחצי הכדור הדרומי, נכרכים עם כיוון השעון, ואין יוצאים מהכלל. אם נתערב ונשנה את כיוון הליפוף, המטפס לא יוכל לשנות את שעשינו אבל הצימוח החדש יחזור לדגם הקודם.

מרבית המטפסים, בשנה הראשונה לשתילתם בגן גדלים בקצב איטי. בשנה הזו הם מתבססים ובהמשך יצמחו בקצב נמרץ, כל אחד לפי תכונותיו.

אתאר כאן שבעה מטפסים רב-שנתיים המצטיינים בפריחה קיצית.

אנטיגון דק-עוקצים Antigonon leptopus

משפחה: ארכוביתיים Polygonaceae
מוצא: מקסיקו

ספינת הדגל של פורחי הקיץ. מטפס עשבוני בעזרת קנוקנות, בעל פקעת, נשיר מותנה ובעל צימוח נמרץ. העלים דמויי לב בצבע ירוק בהיר, הפרחים ערוכים באשכולות המסתיימים בקנוקנות, צבע הפרחים ורוד. הפריחה מתחילה בקיץ ונמשכת עד סוף הסתיו כאשר טמפרטורות הלילה מתחילות לרדת. הצמח יכול לטפס ל-10 מטר ויותר. אנטיגון יוצר כיסוי גמיש הודות לענפים העשבוניים שכמעט ולא מתעצים. הפריחה הוורודה בולטת ועשירה בצוף, ומתאימה למרעה דבורים.

בחורף, בארץ הצמח נושר. באזורים בהם הטמפרטורה יורדת מתחת למינוס 4 מעלות צלסיוס, יש לשים חיפוי באזור בית השורשים. באביב, עם הלבלוב, אפשר לגזום את הצמח אם הוא פלש לגינה ומפריע לצמחים אחרים.

מתאים לשתילה בכל סוגי הקרקע ונחשב לצמח חסכן במים. מומלץ לשתול בשמש מלאה בלבד. מטפס נמרץ ונפוץ בגינון בקליפורניה ובאריזונה. מתאים לגינות קטנות לכיסוי גדרות, משום שהוא לא נעשה כבד עם השנים (כמו שקורה למשל עם יערה יפנית), לכיסוי מחסני שרות המוצבים לעתים בסמוך לבית, כצמח לחיפוי של מדרון או לכיסוי פרגולה.

בשנת 2000 הבאתי ממשתלה בטקסס זן נוסף של אנטיגון בשם Antigonon leptopus Fandengo' 'בעל פרחים בצבע אדום-שני, ניתן להשיג גם אותו במשתלות. ריבוי שני הזנים הוא ע"י השרשת ייחורים באביב ובקיץ במתקני השרשה.

אלמון הודי Quisqualis indica

משפחה: קומברטיים Combretaceae
מוצא: בורמה, מלאיה ואיי הפיליפינים

שיח מטפס נכרך-נשען, מתעצה, נשיר ובעל צימוח נמרץ. העלים דמויי אזמל מוארך בצבע ירוק בהיר, לעתים החלק התחתון של הפטוטרת מתקשה, נעשה דומה לקוץ שאינו נושר גם לאחר שהעלים נושרים ונדמה שהצמח בעל קוצים. "קוצים" אלו מופיעים בעיקר על ענפי המים שהם ענפים היוצאים מבית השורשים ולהם קצב צימוח נמרץ ביותר.

הפרחים ערוכים בשיבולים קיצוניות הנטויות כלפי מטה, בחיקי העלים ובקצות הענפים. בתחילת הפריחה עלי הכותרת בצבע לבן, ובהמשך הופכים לאדום. כך ניתן לראות בו-זמנית על השיח פרחים לבנים- ורודים-אדומים. הפריחה מאד ריחנית ונעימה, בפרט בשעות הבוקר המוקדמות או בלילה ולכן אני מציעה לשתול אלמון בסמוך לחלון חדר השינה. הפריחה מתחילה באביב ונמשכת עד החורף. הפרחים הנושרים מלכלכים, בפרט אם דורכים עליהם.

הצמח יכול להגיע ל-10 מטר ויותר, תלוי במארח. מתאים לשתילה בשמש מלאה בלבד וברוב אזורי הארץ. רגיש לקרה, לשרב, למליחות ולגיר. באזורים בהם החורף קר, מומלץ להוסיף חיפוי באזור בית השורשים. מתחדש במהירות גם לאחר חורף קר, מאזור בית השורשים. צריכת המים בינונית, אולם השקיה קבועה תבטיח שפע של פריחה. לאלמון אין אברי טיפוס ולכן חייבים לתת לו תמיכה.
מתאים לכיסוי פרגולה, ולזכור שהפרחים הנושרים מלכלכים, יכול לכסות גדר בחזית הבית במפנה דרומי. אני שתלתי אלמון, ומסביבו העמדתי גדר רשת קשיחה בגובה 2 מטר, מקובעת לקרקע. האלמון כיסה את הרשת מכל הכיוונים, עלה עד למעלה והחל ל"הישפך" כלפי מטה מהצד החיצוני. כך קיבלתי גליל פרחוני וריחני במרכז הגן.

את האלמון מומלץ לגזום באביב, לפנות ענפים יבשים או צימוח פלשני. הוא נוטה להצמיח ענפים כתגובה לפציעת שורשים, ולכן רצוי להימנע מכך. בעבר היה קשה להרבות צמחי אלמון, ונהגו להרבות ייחורי שורש. פרופ' יוסי ריוב מהפקולטה לחקלאות משריש ייחורים אמיריים של אלמון בתנאי ערפל ובאחוזי השרשה גבוהים ביותר. ניתן להשיג בכל המשתלות.

עקולית 'מאדאם גלן' Campsis x tagliabuana 'Madam Galen'

משפחה: ביגנוניים Bignoniaceae

מוצא: מכלוא גנני בין שני המינים הקיימים בסוג: עקולית משרישה x עקולית גדולת פרחים C. radicans x C. grandiflora הראשונה מוצאה בארה"ב והשנייה מוצאה בסין ויפן
מכלוא זה נפוץ בגינון בארץ, בקליפורניה ובאירופה הוא משמש כצמח פטיו מעוצב ופורח ובדרום אירופה (איטליה, צרפת וספרד) הוא נפוץ בגינון.

צמח מעוצה, נשיר, גדול ונמרץ המטפס בעזרת שורשי אוויר. מתאים לגן גדול בלבד, ולא ליד הבית. העלים נגדיים ומנוצים, מספר העלעלים 9-13 וצבעם ירוק כהה. הפרחים גדולים ומרהיבים, ערוכים במכבדים בקצות הענפים. כותרת הפרח דמוית משפך וצבעה אדום-סלמון. הפריחה נמשכת כל הקיץ ועד סוף הסתיו.

מתאים לשתילה בשמש מלאה בכל אזורי הארץ. הצמח יכול לכסות שטחים נרחבים תוך זמן קצר, יכול להגיע ל-10 מטר ויותר. עמיד לקרה ולשרב, נחשב לחסכן במים. באזור השפלה יצמח גם ללא תוספת השקיה אולם השקיה בקיץ תעודד ותשפר את הפריחה. הפריחה מושכת צופיות.
אם יישתל בסמוך לבית, שורשי האוויר נצמדים לקיר הבית ויכולים לגרום נזק לטיח או לארגז הרוח. הצמח מוציא נצרים בכל מקום בו היתה פציעה בשורשים, ובמשך השנים ניתן לראות המון נצרים בלתי רצויים בכל שטחי הגן. מאידך, בגן גדול ופתוח, יכסה גדר או מבנה וירהיב בפריחה ממושכת. לעתים ניתן לראות אותו מטפס ופורח על עצים גבוהים או על עמוד. מתאים לכיסוי מקלטים.
בהיותו מכלוא בין-מיני ,אינו מייצר זרעים ופירות ולכן יש לו מופע נקי. הריבוי נעשה בייחורים.
אם רוצים לבקר את התפשטותו, מומלץ לגזום בסוף החורף כאשר הצמח ללא עלים. שתילים ניתן להשיג בכל המשתלות, ויש משתלות המייצאות ייחורים מושרשים של זן זה לאירופה.

יערה ירוקת-עד Lonicera sempervirens

משפחה: יערתיים Caprifoliaceae
מוצא: דרום ומזרח ארצות הברית

מטפס נכרך נשיר מותנה, בעל קצב צימוח מתון המתאים לגינה קטנה. העלים נגדיים, חלקים, מעוגלים ובעלי פטוטרת קצרה מאד, ונראים כמעט יושבים על הגבעול, צבעם ירוק-כחלחל מעט מבריק.
הפרחים ערוכים בשיבולת קיצונית המכילה מספר רב של פרחים. הם אינם ריחניים, צבעם כתום-אדום מבחוץ וצהוב מבפנים. הפרחים עדינים ואלגנטיים והם מופיעים באביב ועד סוף הקיץ.
מתאים לשתילה בצל חלקי או מלא באזורי הארץ החמים וגם בשמש מלאה באזורי השפלה.
מופע מיטבי של הצמח מתקבל בצל חלקי. יש לשתול בקרקע קלה מעושרת בקומפוסט, ולהשקות בכל חודשי הקיץ. כדי לקבל צמח מטפס חייבים לתמוך אותו, ואז יגיע לגובה של 5-7 מטר, אחרת יקבל אופי שיחי. מתאים לכיסוי גדר, אפשר לשתול ממש צמוד לקירות הבית ולא לחשוש. מתאים לשתילה במיכל כשהוא מטפס על סולם דקורטיבי. יכול לשמש כצמח כיסוי למדרון במפנה צפוני או מזרחי. לא מתאים לכיסוי פרגולה. בזכות היותו מטפס בעל צימוח מתון אפשר להסתפק בגיזום הצמח אחת למספר שנים, ורק אם יש צורך בכך.
ריבוי הצמח הוא וגטטיבי, אפשר להשריש ייחורים מעוצים למחצה במתקן השרשה, באביב ובקיץ. ניתן להשיג בכל המשתלות.

סטפנוטיס רב-פרחים Stephanotis floribunda

משפחה: אסקלפיים Asclepiadaceae
מוצא: מדגסקר

מטפס נכרך ירוק עד, בעל קצב צימוח מתון המתאים לגינה קטנה. העלים נגדיים, מבריקים, גלדנים ועבים, וצבעם ירוק כהה. הפרחים ערוכים בסוככים רבים ויוצאים מחיק העלה.

הפרחים דונגיים, דמויי שעווה, מזכירים את פרחי צמח הבת-שבע הנמנה עם אותה משפחה, נראים כאילו מפלסטיק, צבעם לבן-חלבי והם מאד ריחניים. משמשים לזרי כלה. הפריחה מתחילה באביב ונמשכת כל הקיץ. מומלץ לשתול במקום מוצל ולתת לנוף לצמוח לכיוון האור.
סטפנוטיס מצמיח גבעולים ראשיים לא רבים, דמויי חבל ויכול לטפס גם עד 10 מטר אם מספקים לו עמוד מתאים. הוא לא יוצר כיסוי צפוף של משטח בניגוד לכל המטפסים שתוארו עד כאן.

בגינתי שתלתי צמח לפני כ-20 שנה, בפינה צפונית צמוד לבית, והצמח מטפס על כבל לקומה שנייה, כך שחלקו העליון נמצא גם בשמש. הפריחה נישאת לכל אורך הכבל וריחה מבשם את חדרי, בפרט בשעות הקרירות.
בהמשך לפריחה נוצר לעתים פרי הדומה בגודלו למנגו, בצבע ירוק. הפרי לא אכיל ובתוכו הזרעים עטופים בציצת שערות. ניתן להנביט זרעים אלו אולם לזכור שהפריחה תתקבל כעבור מספר שנים. מאידך, צמחים שמקורם בייחורים מושרשים פורחים באותה השנה.
הצמח מתאים לשתילה בגן קטן, בחצר פטיו, בקרקע מנוקזת ומעושרת בקומפוסט, עם השקיה סדירה ובמקום ללא קרה. חייבים לספק לו גדר לטיפוס ולכוון אותו לכיוון הרצוי. אפשר לשתול במיכל, בצמוד לסולם ולהציבו במקום מואר. בחורף לצמצם בהשקיה.
במידה ויש צורך לגזום את המטפס (צריך לסייד או דומה) אפשר להשאיר מטר מהגבעולים הראשיים הדומים לחבל והם ללא עלים, להוריד את כל המסה הצמחית, ובאביב הם יצמיחו מחדש ענפים ועלים ויפרחו תוך זמן קצר.

משמש גם כצמח עציץ מעוצב על חוט ברזל מעוגל. במשתלות ניתן לרכוש צמחים מעוצבים אלו ואותם לשתול בגן.

מנדוילה 'אליס דו פונט' Mandevilla x amoena 'Alice du Pont'

משפחה: הרדופיים Apocynaceae
מוצא: מכלוא גנני. מוצא הסוג בדרום אמריקה

מטפס נכרך, נשיר מותנה, בעל צימוח עדין ופריחה מרהיבה המתאים לגינה קטנה. נחשב לצמח קצר חיים. העלים נגדיים, גדולים, מחוספסים, וצבעם ירוק כהה. הפרחים ערוכים באשכולות ויוצאים מחיק העלה. בכל תפרחת 20 פרחים הנפתחים לאורך תקופה ארוכה. זמן פריחה של פרח בודד הוא כשבוע, ובדרך כלל 2-3 פרחים פתוחים בו זמנית בתפרחת.
הפרח דמוי משפך, קוטרו כ-10 ס"מ, צבעו ורוד, הוא בולט ומרהיב ביופיו. הפריחה מתחילה באביב ונמשכת כל הקיץ והסתיו . יכול לטפס לגובה 5-7 מטר אם מספקים לו עמוד מתאים.

מתאים לשתילה בקרקע מנוקזת או במיכל, בשמש מלאה או בצל חלקי בכל אזורי הארץ ובהשקיה סדירה. באזורים הקרים יגדל כחד-שנתי. אני מציעה לשתול מחדש כל שנה באביב שתיל מהמשתלה, מאחר והוא גדל ומתפתח מהר ופורח כבר כשתיל ובשפע. מאידך, צמחי מנדוילה בגן לאחר שעברו את החורף, גם באזורים מתונים, מתמהמהים לחדש צמיחתם ופריחה ולא יראו כמו צמח חדש. לעתים נתקף בכנימה קמחית ואז מומלץ לטפל במתן קונפידור בהגמעה, לפי הוראות המשתלה.

פנטלינון צהוב Pentalinon luteum

משפחה: הרדופיים Apocynaceae
מוצא:דרום פלורידה

במשתלות קוראים לו בטעות מנדוילה צהובה. הם אכן שייכים לאותה המשפחה אבל אלו סוגים שונים. פנטלינון הוא מטפס נכרך ירוק עד, בעל צימוח עדין המתאים לגינה קטנה. העלים בצבע ירוק בהיר. הפרחים ערוכים באשכולות בחיקי העלים. הפרח דמוי משפך, בצבע צהוב זוהר, בולט מאד על רקע העלוה. הפריחה מתחילה באביב ונמשכת כל הקיץ והסתיו . יכול לטפס ל-10 מטר.
בניגוד למנדוילה ולאלמנדה הרגישים לקור, פנטלינון יגדל ויפרח ברוב אזורי הארץ, בקרקע מנוקזת ומעושרת בקומפוסט עם השקיה סדירה. מתאים לשמש מלאה או צל חלקי, לגינות קטנות לכיסוי גדרות, פרגולה, לטיפוס על עמוד או סולם. באביב מומלץ להוסיף דשן חנקני לצמח כדי לקבל עלווה ירוקה ושפע פריחה.