תולדות חיים

דוד לאון אלזה נולד ברוטרדם, הולנד, בשנת 1895.

עקב בריאותו הרופפת עבר לסביבה כפרית, באזור ברדה (Breda).

הוא למד בבית הספר הגבוה לחקלאות בוואכנינגן (Wageningen) ובשנת 1920 קיבל בו את התואר "מהנדס חקלאי".

אלזה החל את עבודתו המדעית במעבדה למיקולוגיה ולחקר תפוחי אדמה במכון למחלות צמחים בוואכנינגן. במעבדה זו, בהנהלת פרופ' קואניר (Quanjer), עסקו בעיקר בחקר מחלות נגיפיות של תפוחי אדמה. אלזה התמקד במחקר אנטומולוגי הקשור למחלות אלה.
בשנת 1927 הגיש את עבודת הדוקטור בנושא: "הפצה של מחלות נגיפיות של תפוחי אדמה על ידי חרקים" (בהולנדית: De verspreiding van virusziekten van de aardappel (Solanum tuberosum L.) door insekten ).
בעבודה זו הצליח אלזה לגלות לראשונה את היחסים הביולוגיים בין המחלה הנגיפית לחרק שמעביר אותה.

בשנת 1933 עלה ארצה כי האקלים החם בא"י התאים יותר למצבו הבריאותי. במהלך שהותו בארץ התעורר בו הרגש הציוני והוא למד עברית ולקח חלק בחיי היישוב. תחילה עבד במעבדת "גן משה" של י"ד אופנהיים בפרדסו של פולק בראשון לציון, שם השתתף בניסויי השקיה שהתנהלו מטעם ממשלת א"י ועסק בנושאים שונים בחקר ההדרים, למשל: התוצאה של הדבקת פרי הדר בפטריות דיפלודיה ופניציליום. במקביל המשיך בתצפיות אנטומולוגיות.

בשנת 1938 החל לעבוד במחלקה להדרים של התחנה לחקר החקלאות ברחובות.

הישגים מדעיים

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נוצר מחסור חריף בדשנים חנקניים. אלזה לקח על עצמו לחקור את זירוז רבייתו של החיידק אזוטובקטר, המקבע חנקן, בקרקעות חקלאיות. במהלך מחקרו השתמש במוליבדן לזירוז הרבייה של החיידק, על סמך מחקרים שתמכו בגישה זו, אך בפועל עגבניות שגדלו בקרקעות שטופלו במוליבדן, סבלו מפגיעות. אלזה קבע את מידת הסבילות של עגבניות למוליבדן, ומחקרו שפורסם בשנת 1940, זכה לציטוטים רבים.

באותה תקופה פיתחו אלזה ופרופ' הילל אופנהיימר את השיטות לקביעת מועד ההשקיה של עצי הדר בעזרת אינדיקטורים פיזיולוגיים: רוחב הפיוניות וקצב גידול הפרי. עבודה זו הניעה את אלזה לחקור את גדילת הפרי בתפוזי שמוטי.

בשנותיו האחרונות הידרדר מצבו הבריאותי ולכן היה מוגבל לעבודת מעבדה. במחקרו האחרון עסק בתנאי הנביטה של זרעי ההדרים ובחן את שיטות הטיפול בזרעי הדר לפני זריעתם במנבטה. מחקר זה הניב בסיס נתונים חשוב, שסייע להקמת משתלות הדרים חדשות ולנטיעת פרדסים בהיקף נרחב.

תרומה ופעילותו ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו:

נוסף על מחקריו, השתתף אלזה בפעילויות רבות של המחלקה להדרים. הוא חקר את ההתארכות של נחשוני גרגירי אבקה של מיני פירות הדר בתוך עמודי עלי של קלמנטינות. תוצאות מחקר זה נכללו בדוח מקיף של פרופ' הילל אופנהיימר על אי-פוריות בקלמנטינות.

משנת 1945 ועד מותו היה אחראי לתחנה המטאורולוגית והפיק ממנה דיווחים חודשיים.

דוד לאון אלזה נפטר ב-1950.

חבריו זוכרים אותו כאדם ענו ושקט, נכון לעזור ובעל תחומי עניין רבים.

ערכה: עידית סופר, נובמבר 2021