לפופית חלולה
Ipomoea fistulosa

סימה קגן, מיהל המחקר החקלאי

משפחה: חבלבליים Covolvulaceae
מוצא: אמריקה הטרופית
שם נרדף: Ipomea carnea subsp. fistulosa -

הסוג לפופית כולל כ-500 מינים של צמחים חד או רב-שנתיים ,עשבוניים או מעוצים, שמוצאם באזורים טרופיים וסובטרופיים. מרבית המינים הם צמחים מטפסים. אחד המינים משמש למאכל: לפופית הבטטה (I. batatas). יש לו שורש מעובה ולאחר הבישול טעמו מזכיר טעם של תפוח-אדמה מתוק.

לפופית חלולה הוא שיח מסועף ורוחב במיוחד, נשיר מותנה ורגיש לקור. גובהו עשוי להגיע ל- 2 מטרים ויותר ורוחבו ל- 3-2 מטרים. מימדים אלו מעידים על כך שאינו מתאים לשתילה בגינה קטנה. צימוחם של הענפים זקוף, אך חלקיהם הצעירים נטויים כלפי מטה ומעניקים לשיח מראה בכותי במקצת ורובץ.

בשנת 2000 הבאתי לארץ צמח אחד ממין זה שקיבלתי מהגן הבוטני בסאן-אנטוניו שבטקסס.
למעשה זו הייתה סלקציה מיוחדת של קלון בעל פרחים לבנים בעוד שלמין הבר, שהובא ארצה ע"י אריה לרנר ממשתלת "צמד", יש פרחים בצבע ורוד. לשיח עלים מסורגים, גדולים, דמויי לב או חץ, אורכם 22-10 ס"מ ולהם פטוטרת ארוכה ,באורך כ- 10 ס"מ. צבע העלים ירוק כהה. הגבעולים חלולים, ומכאן בא שם המין, ובעלי מוהל חלבי, הם עשבוניים בעודם צעירים ומתעצים בחלקו התחתון של השיח. הפרחים גדולים ורבים ויוצאים בקבוצות מחיקי העלה. כותרת הפרח דמוית משפך רחב, קוטר הפרח כ-10 ס"מ וכאמור בזן המבורר צבעם לבן. הפריחה נמשכת כל עונת הגידול, החל עם עליית הטמפרטורה באביב ועד סוף הסתיו, כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל 15 מעלות צלסיוס. פרח בודד חי יום אחד בלבד אולם השיח מכוסה בעשרות פרחים פתוחים מדי יום.
לפופית חלולה מתאימה לגידול באזורי הארץ החופשיים מקרה ובמגוון קרקעות מנוקזות. יש לשתול את השיח בשמש מלאה או בהצללה חלקית ובאדמה מועשרת בקומפוסט. קצב צימוחו מהיר, והוא פורח כבר בשנת הגידול הראשונה.

באזורים קרים הצמח נשיר מותנה ומאבד במהלך החורף חלק גדול מעליו.
אם ענפי השיח נפגעו מהקור והתייבשו, יש לגזום אותם באביב, אך רק לאחר שהתחיל השיח להתעורר. לעתים ניאלץ לגזום עד סמוך לפני הקרקע אך, אל חשש, בתוך זמן קצר יתחדש הצמח מבסיסו, ויתקבל שיח גדול, מלא ופורח.

לפי הניסיון שנצבר עד כה הצמח דורש השקיה סדירה ושופעת.
הוא מתאים לשתילה בגינות גדולות, בפרט במגזר הכפרי, או בגינון הציבורי כגדר חיה לא גזומה, אם כי יש לזכור שבחורף המופע הכללי של הגדר יהיה שדוף. מאידך גיסא, כל הקיץ והסתיו עמוס השיח בפרחים. קבוצה של כמה שיחים יכולים לשמש לצורכי מיסוך והסתרה (אך רק במקומות שיש די מקום לנפח השיח), להוות רקע לצמחים נמוכים יותר או כצמח ראווה אחד.

ריבוי

אפשר להרבותו באמצעות ייחורים, כלומר, בריבוי וגטטיבי. ייחורים מעוצים למחצה משתרשים בקלות ותוך שבועיים, בתנאי שמשרישים בשולחן השרשה ובעזרת הורמון השרשה. המועד להשרשה הוא באביב ובתחילת הקיץ. חשוב לשתול את השיח בתחילת העונה, כדי שיתבסס בגן לפני בוא החורף.