לענה לואיזיאנית "ולרי פיניס"
Artemisia ludoviciana 'Valerie Finnis'

  סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי

משפחה: מורכבים Asteraceae
מוצא: צפון מערב ארצות הברית ומכסיקו
שם נרדף: Artemisia purshiana

הסוג לענה כולל כ-300 מינים של צמחים חד- שנתיים , רב- שנתיים עשבוניים, בני שיח ושיחים ריחניים שמוצאם בחצי הכדור הצפוני באזורים ממוזגים וכן באזורים מדבריים. בארץ גדלים בר ארבעה מיני לענה. ישנם מספר מינים של לענה שמגדלים אותם כצמחי נוי, הודות לעלווה המעניינת והקישוטית, לעלים הגזורים בצבע אפור. הפריחה בסוג לא משמעותית. בשנת 2005 הבאתי לארץ ממשתלה בקליפורניה את הזן "ולרי פיניס";זהו צמח רב שנתי עשבוני בעל גבעולים העולים ל- 60 ס"מ גובה, העלים בצבע אפור מכסיף, בעלי מרקם קטיפתי, נעימים מאוד למגע וריחניים. העלים בבסיס הגבעול משוננים, אורכם מגיע עד 11 ס"מ ורוחבם עד 3 ס"מ. העלים העליונים כמעט תמימים, והם קטנים יותר. ניתן לקטוף ענפים אלו ולהשתמש בהם לקישוט בסידור פרחים . לצמח שלוחות תת קרקעיות (ריזומים), בעזרתם הוא מפתח גוש שעשוי להגיע למטר קוטר ויותר. כאמור, הפריחה לא משמעותית והיא חלה בקיץ. קרקפות הפרחים קטנות וחסרות צבע, לדעתי הם פוגמים ביופי העלווה ולכן אני ממליצה לגזום ולפנות את ענפי הפריחה.

זן נוסף בשנת 1993 הבאתי ממשתלה בטקסס זן נוסף Artemisia ludoviciana 'Silver King' הדומה בתכונותיו לזן "ולרי פיניס" אולם צומח עד מטר גובה ובעל עלים גזורים.

תנאי הגידול

לענה לואיזיאנית "ולרי פיניס" מתאימה לכל סוגי הקרקע, ובלבד שתהיה מנוקזת היטב. מומלץ לשתול בשמש מלאה בלבד, כדי שיתקבל הגוון האפור כסוף בעלים. הצמחים עמידים לטמפרטורות יום גבוהות ולטמפרטורות לילה נמוכות, עד מינוס 15 מעלות צלזיוס. דרישותיה צנועות בהשקיה. באזור מישור החוף מסתפקים הצמחים בתוספת מעטה של מים, אולם באזורים יבשים (כמו הערבה והבקעה) הם זקוקים להשקיה סדירה. בזכות עמידותם לקור וחום, הם מתאימים לשתילה בכל חלקי הארץ כולל מצפה-רמון, ערבה, בקעה, ירושלים וצפת.

כל שנה בסוף החורף מומלץ לגזום את הצמח בגובה פני הקרקע, ניתן לעשות זאת גם בעזרת מכסחת דשא. פעולה זו מעודדת את צמיחתם של גבעולי העלווה לפרוץ מבית השורשים. גבעולי העלים מתחדשים בתחילת האביב, לעיתים כבר בחודש פברואר ושומרים על מופעם כ- 10 חודשים.

השימוש בגן

הלענה מתאימה לשמש כצמח מסלעה, לערוגת הרב שנתיים, כצמח גבול מפריד בין צמחים פורחים. כדאי לזכור שהצמח "מתרחב" מדי שנה; כלומר, היקפם של הגבעולים הפורצים באביב מבית השורשים הולך וגדל; מצמח יחיד מתקבל לעתים בתוך שנתיים-שלוש גוש שקוטרו 1 מטר.

צבע העלווה המכסיפה של הלענה משתלב עם כל צבעי הפרחים ומשדרג את מופעם. הוא בולט במיוחד עם פריחתו הכחולה של אזוביון ומרווה, שילוב כזה יוצר סידור פרחים מאריך ימים בגן הנוי.

הריבוי

מרבים את הלענה מייחורים עשבוניים. משרישים בכל ימות השנה, בשולחן השרשה, עם או בלי הורמון השרשה. ייחור מושרש מתקבל בתוך שבוע. לאחר התבססותו במכל, קוטמים אותו ושותלים בגינה. אפשר לשתול החל מראשית האביב ועד סוף הסתיו. אם שותלים בסתיו, הצמח נכנס לתרדמה בתוך זמן קצר ומחדש את צמיחתו באביב. אפשר לרבות גם בחלוקה של צמח בוגר באביב. שתילים ניתן להשיג במשתלת מלצר בכפר ידידיה ובמשתלת נמפיאה במושב תומר.