עבודתו של ד"ר אמיר הגלעדי מתמקדת לאורך השנים בפיתוח גידולים ליצוא ושיטות חדשניות לייצור חומרי ריבוי.

הכתבה הפעם תתמקד בתרומתו של ד"ר אמיר הגלעדי לפיתוח ענף צמחי הנוי והפרחים וביצירת חומר ריבוי איכותי לשתלנות בישראל.

אמיר הגלעדי החל את עבודתו במינהל המחקר בשנת 1972 במסגרת המחלקה לפרחים, כמנהל חוות הנוי שליד מדרשת רופין. החווה עסקה באקלום צמחי נוי חדשים לארץ ופיתחה את יצוא ענפי הקישוט הירוקים. שטח הרוסקוס הראשון בארץ מקורו בחלקה שבחוות הנוי, ומשלוחים ראשונים של פיטוספורום, רוסקוס, סהרון (Coculus) ושיטה סכינית יוצאו כמשלוחי ניסיון ביוזמתה של רות בנימין ז"ל, שניהלה את החווה לפני אמיר. משנכנס אמיר לחווה, עמדו אותן מטרות לנגד עיניו. הוא עסק ביבוא לארץ של חומר צמחי חדש (לרוב כזרעים) - בעיקר מגנים בוטניים בעולם, ובמקביל הקים קרנטינה שאיפשרה יבוא של חומר ריבוי וגטטיבי מסלקציות שונות בעולם.

במהלך השנים התרחבה פעילותו המחקרית בבית-דגן: מייצור חומר ריבוי של צמחי נוי בחממה ההידרוסולרית, פיתוח שיטות המבוססות על תנאי סביבה והזנה מתאימים לייצור ייחורי פלרגוניום - ועד למחקרים בנושאים פיזיולוגיים ופיתוח שיטות אגרוטכניות לגידול גיאופיטים שונים כמו קורקומה, קאלה, נרקיס החצוצרה, אירוס, יקינטון וצבעוני.

בשנים האחרונות אמיר הוא המנהל המדעי של מו"פ ההר המרכזי. האזור הוא כיום בעייתי מבחינה ביטחונית, ובכל זאת אמיר חדור מוטיבציה לפתח גידול פרחים ליצוא באזור ומערך שתלני ייחודי להר. מה שמאוד מאפיין את אמיר, כבוגר ביה"ס כדורי וכאוהב הארץ והאדם, הוא הדאגה לדור ההמשך - שבאה לידי ביטוי בהכוונה, בהוראה ובהדרכה של עשרות תלמידים בנושאי מחקר בפרחים ואיכות הסביבה.

אמיר, ספר לנו על ראשית דרכם בישראל של כמה מן הגידולים שהיית מעורב בהם.

"הפיתוח של גידול האראוקריה, למשל, החל בעקבות עניין שגילה בנושא יהודי מניו-יורק, שחשב על גידול עציצי אראוקריה בארץ ליצוא לארה"ב. כ-150 ק"ג של זרעי אראוקריה הגיעו לחוות הנוי מהוואי, ולאחר לימוד ויישום של טכניקה להתפחת הזרעים וזריעתם במנבטות התקבלה נביטה טובה. כך נוצרו כ-40,000 צמחי אראוקריה. הידע יושם בייצור עציצים ליצוא במשקים בקדומים, עצמונה ועוד.
"הקרנטינה שבחוות הנוי שימשה לאקלום צמחים שהובאו מההמיספירה הדרומית, בהם פורמיום, פרח שעווה ולפטוספרמום. צמח האניגוזנטוס (כף הקנגרו) נרכש מספקים אוסטרליים ומהר מאוד נכנס לגידול מריבוי מזרעים. תחילה נדרש לימוד בסיסי של פיסיולוגיית הגידול. השונות הרבה שהתקבלה בשדה חייבה לפתח טכניקות ריבוי לסלקציות וגטטיביות נבחרות. בחלקה מסחרית במושב נורדיה בודדנו, משה הרמן ואנוכי, קלונים מצטיינים של אניגוזנטוס - שהורבו בתרביות רקמה במחלקה לפרחים. קווים גנטים אלה היוו קווי הורים, שמאוחר יותר אפשרו לילון שחורי מהמחלקה ליצור מכלואים באניגוזנטוס."

צמחי קורקומה מטיפוסי עציץ בגינון במשתלת בן-צור

כלומר, עם האקלום של צמחים חדשים נדרשתם לפיתוח של שיטות חדשות לייצור חומר ריבוי.

"כמובן. כחוקר במחלקה, פעילותי התרחבה לתחומים חדשים נוספים, בהם פיתוח החממה ההידרוסולרית ככלי טכנולוגי מתקדם לגידול של צמחי אם לייצור חומר ריבוי איכותי ולייצור ייחורים; בעיקר של צמחי נוי ירוקים ממוצא טרופי. כלי זה - החממה ההידרוסולרית - יושם במשתלת בן-צור, בהקשחת חומר טרופי מתרבית רקמה.
"ענף היצוא של חומר ריבוי טרופי התפתח בעקבות קשר שנוצר עם קואופרטיב המגדלים 'גאזה' בהארוס שבדנמרק. הם שלחו לנו ייחורים של היביסקוס סיני, פילודנדרון זוחל ופוטוס, ובשיתוף עם ד"ר יצחק בירן וד"ר יצחק ניר מהפקולטה לחקלאות נערך מחקר בנושא גידול צמחי אם במבנה, בתלייה בפירמידה עילית ועל פני השולחן. בהמשך, חומר הריבוי הועבר למגדלים, שפיתחו את היצוא לחו"ל של חומר ריבוי.
"צמחי הפוטוס והפילודנדרון שימשו מודל ללימוד הגורמים המשפיעים על גודל העלה. במסגרת עבודת המסטר של דליה עינו נמצא שכאשר גבעול הצמח הוצמד בחוזקה למשטח תמיכה אנכי - שטח העלים גדל ובהמשך נוצרו בהם מפרצים. כאשר הם הוטו כלפי מטה - שטח העלים הצטמצם.
"נושא שתלני נוסף שבו עסקתי, בשיתוף עם החוקרת ד"ר רות גנמור ז"ל, היה פיתוח שיטות לייצור ייחורים איכותיים של פלרגוניום ליצוא."

גידול שהפך להיות מרכזי מאוד ביצוא חומר ריבוי מישראל

"הפלרגוניום הוא גידול מרכזי באירופה, כצמח נוי לאדניות, למרפסות ולגינון. בעבודה זו עסקנו בלימוד של השפעת ההזנה ותנאי הסביבה על היבול והאיכות של ייחורי הפלרגוניום, שהוא אחד הגידולים המרכזיים ביצוא חומר שתלני לחו"ל. "בארץ מגדלים את צמחי-האם, ומהם מפיקים ייחורים. הייחורים נשלחים לשתלן אירופי והוא משריש אותם ומשווק באביב צמחים פורחים לאדניות. המחקר נועד לשפר את איכות הייחורים, לאחר שהתקבלו תלונות מלקוחות מחו"ל לגבי כושר ההשתרשות של הייחורים מישראל.
"מצאנו קשר בין יחסי אמון/חנקה בתמיסת הדשן לבין כושר ההשתרשות של הייחורים: ריכוז אמון גבוה (70%) בתמיסת הדשן היה עדיף על ריכוז גבוה של חנקה בתנאי עקה של עוצמת קרינה נמוכה, טמפרטורות נמוכות והצמאה - תנאים המצויים בחורף. בתנאי סתיו ואביב, שהם תנאי סביבה הפוכים, התקבלה השתרשות גבוהה דווקא בריכוז גבוה של חנקה (70%) בתמיסת הדשן. תוצאות אלה חייבו פיתוח של ממשק דישון דינמי, שבו הרכב הדשן משתנה במהלך הגידול בהתאם להשתנות תנאי הסביבה שבה הצמחים גדלים."

פרח קורקומה 'Climax' מטיפוסי עציץ של משתלת בן-צור

כיצד הגעת למחקר בגיאופיטים?

"עם יציאתו של ד"ר יחיאל עוזרי לגמלאות הצטרפתי לד"ר נקדימון אומיאל בעבודות מחקר העוסקות בצמחים אלה. הייצור של חומר ריבוי איכותי של גיאופיטים היווה עבורי אתגר למחקר. הגיאופיט הוא צמח מעניין מבחינת התפתחותו האבולוציונית. יש לו שתי מערכות ריבוי - ריבוי מיני על-ידי זרעים, המייצר מגוון רחב של זריעים בעלי כושר עמידות שונה לגורמי סביבה ומפגעים, וריבוי וגטטיבי - המאפשר ריבוי אחיד של הסלקציה המתאימה ביותר לתנאי הסביבה.
"לצמחים אלה מנגנוני הישרדות ייחודיים, מרתקים בפעולתם, כמו מנגנונים המורידים את האבר הגיאופילי כלפי מטה לעומק מיטבי בקרקע, המבטיח את שמירת ניצני הצמח וחומרי התשמורת לעונת הגידול המיטבית לצמח. התעניינתי בפיסיולוגיה הייחודית שצמחים אלה פיתחו, בגורמים המשפיעים על התעוררות האבר הגיאופילי כמו רטיבות, טמפרטורה ואורך יום; כל אלה הם רק חלק מהייחודיות הרבה של צמחים אלה. "

אילו גיאופיטים היוו עבורך אתגר למחקר?

"צמח הקורקומה, למשל - גיאופיט טרופי שמוצאו בדרום מזרח אסיה (תאילנד). על אף שבית גידול זה קרוב לקו המשווה, הצמח פיתח רגישות רבה לאורך היום: בתנאים של יום ארוך הוא מייצר פרחים, ובתנאים של יום קצר (10 שעות אור) הוא מפסיק את ייצור הפרחים ומייצר חומר ריבוי. מבנה הצמח ייחודי מאוד: מקטע ריזום (גבעול תת-קרקעי מעובה) יוצאים שורשים מעובים המסתיימים בפקעית קונית. כמות הפקעיות ביחידת ריבוי קובעת את קצב ההתפתחות של הצמח, את מועד הופעת הפרחים ואת יבולם. צמח זה מאפשר לנצל את החממה לדו-גידול: קורקומה בקיץ, וגיאופיט אחר, למשל קאלה - בחודשי החורף.
"בעבודה אחרת, על הקאלה, בשיתוף צוות הפרחים במו"פ דרום, פותחה טכניקת גידול שהכפילה את יבול הפרחים בהשוואה לטכניקה שהייתה מקובלת, ובעיקר הביאה לקבלת יבול פרחים מוקדם. שיטה זו כוללת 3 מרכיבים: המרצת הפקעות טרום שתילה, טבילת פקעות בג'יברלין וריסוסי עלווה במהלך הגידול, ושימוש בפקעות יחסית גדולות כחומר ריבוי (גודל 16-18)."

במה אתה עוסק בשנים האחרונות?

"בשיתוף עם ד"ר נקדימון אומיאל ועם נטלי רזניק מהמחלקה אני עוסק בעיקר בפיתוח אגרוטכניקות גידול מיטביות לשיפור הגידול של גיאופיטים שונים. למשל, טיפולי המרצה שונים, או התפחה במים של פקעות נורית וכלנית ושמירתן בקירור בוורמיקוליט לח למשך 4 שבועות - טכניקה המאפשרת קבלת גידול אחיד ויבול מוקדם.
"אנו עובדים על פיתוח של טכניקת חיפוי ביולוגי (זריעת חיטה) בשדה כלנית ונורית כדי להגן על הנבטים העדינים בפני טמפרטורות גבוהות בסתיו, ליצור קרום על פני הקרקע ולמנוע סחף של שולי הערוגה עם הגשמים. החיפוי מושמד בעזרת קוטלי עשבים בררניים, המשמידים את החיטה כאשר מתפתחת תחרות בינה לבין צמחי הכלנית והנורית.
"פותחה שיטה לבחינת החיוניות של חומר הריבוי באמצעות התפחת הפקעות במים זורמים ל-16 שעות ולאחר מכן הצנעתם בוורמיקוליט לח בטמפרטורה של 17 מ"צ למשך שבועיים. בפרק זמן זה פקעת חיונית אמורה לפתח שורשונים ונצרונים. אמצעי זה מאפשר לבודד בין אחריות המשתלה לבין אחריות המגדל לגבי האיכות של חומר הריבוי.

יחידת הריבוי שנוצרה בתנאי יום קצר

"ביוזמת צוות המחקר הוחל בחבל הבשור בפרויקט חדשני של ייצור חומר ריבוי בגיאופיטים המשווקים בכמויות גדולות בחו"ל. בפרויקט זה נבחנים גידולים כמו נרקיס החצוצרה (Daffodil), צבעוני, אירוס, כרכום ויקינטון בגידול בתנאי הבשור. נבחנות דרכים לקירור חומר הריבוי לפני שתילתו, שתילה מוקדמת, הפסקת השקיה מוקדם ככל האפשר; כל זאת כדי לקבל חומר ריבוי איכותי וחופשי מגורמי מחלה להספקה מוקדמת לחו"ל (אפריל-מאי). יש לציין שבאירופה מוציאים בצלים אלה מהקרקע במחצית חודש אוגוסט, כך שאנו יכולים לספק חומר ריבוי טרום עונה. כיום עוסקים כמה משקים מיישובי חבל מעון (יח"מ), בשיתוף צוות המחקר, בייצור חומר ריבוי - והצלחתם היא הצלחתנו."

כמנהל המדעי של מו"פ ההר המרכזי, במה, לדעתך, מתייחד אזור זה?

"האזור הוא ייחודי מבחינת האקלים ומאפשר לפתח גידולים דורשי קור שאינם גדלים בכל אזורי הארץ. יחד עם מנהל המו"פ זאב בן-נון ומדריך שה"מ מיקי רובינזון, אנו מפתחים גידולים המנצלים את אקלים ההר - בהם בורוניה, מורן החורש, כלנית ועוד. האדמונית, גידול הדורש קור למימוש הפריחה, התפתח באופן מסחרי בכמה יישובים באזור: בית יתיר, עופרה ושילה. הוא משווק ליצוא ופודה מחירים גבוהים. את הגידול המסחרי מלווים מחקרים הנערכים באזור ובמחלקה לפרחים.
"כיום גם נערכים ניסויים לפיתוח שתלנות לגידולים דורשי הקור. משתלת 'חיש-שתיל' בסוסיא מייצרת שתילי תות שדה, ליזיאנתוס וצמחי מרפסת. משתלה בגוש עציון מייצרת עציצים פורחים של אזליאה, ביגוניה והורטנזיה, שבחלקם מיוצאים לחו"ל. פיתוח יצוא חקלאי ייחודי באזור דל במסורת חקלאית, קרקעות ואקלים ייחודי - מהווה מבחינתי אתגר בעל עניין רב."

"עולם פורח" גליון 16, 58- 56. (2002)